אתר של עיתונאי ופובליציסט פיני זוהר
  www.pinizohar.022.co.il
פיני זוהר PINI ZOHAR
יום ג', ו’ בתמוז תשע”ח
הגדרות ומוסכמות מקובלות, ניתן למצוא בכל שטחי החיים, את המוצלחות שבהן נמצא בוואריאציות ובשפות שונות. על כך אין ויכוח. כאן נכנס המימד האישי / הייחודי של כל אחד מאתנו, בבואו ליישם את אותה מוסכמה כללית ומקובלת.
14:05 (12/02/18) כתב שטח כתב

הגדרות והגזמות / יוסי רנרט 11.02.2018 הגדרות ומוסכמות מקובלות, ניתן למצוא בכל שטחי החיים, את המוצלחות שבהן נמצא בוואריאציות ובשפות שונות. על כך אין ויכוח. כאן נכנס המימד האישי / הייחודי של כל אחד מאתנו, בבואו ליישם את אותה מוסכמה כללית ומקובלת. גם הבנת השפה, מהווה מרכיב חיוני ביישום ההגדרה. גורם חשוב נוסף הוא טבעו של היחיד להתייחס לנאמר . האחד לא מתאמץ ומתייחס לדברים כפשוטם, בשונה ממנו, אחיו תאומו, שיצא לאוויר העולם חצי דקה אחריו, אותה הגדרה משמשת כבסיס בלבד, להתאמתה האישית אליו. שוני זה בין שני אחים, תאומים זהים לכאורה, פתר אותי כבר בילדותי, מלקרוא את ההורוסקופים הפלצניים בעיתון . בשפה העברית למדנו את המונח - כל המוסיף גורע, על הממעיט עוד לא דיברו, מה הפלא, הרי תמיד דחקו בנו להגיע לעיקר, ומהר. המונח הצעיר יחסית - "הגזמה", מתאר נאמנה את הריצה דלת המחשבה אל הקצוות. בעודי מקיש על מקשי המקלדת, נזכרתי בסיפור אישי וכואב, אותו שמעתי לפני שנים הרבה, מאישה מקסימה שהייתה, מלכת יופי נבחרת. יופייה הנדיר לא רק שלא עזר לה למצוא חתן, אלא היה לה לרועץ. בעוד חברותיה שלא מעולם היופי והזוהר, נישאו בזו אחר זו, פחדו הבחורים , ולא העזו להתקרב אליה. אהוב לבה האמיץ, שהעז והצליח, היה שפוט של האימא שלו, אשר מצדה הייתה שפוטה של האמרה באידיש כפשוטה - הכלה יפה מדי, השנים עברו חלפו, וסופה שנישאה לזקן. אני חוזר ומדגיש, הסיפור הזה אמיתי ולא מומצא כאביזר עזר להדגמה. עם הזמן הוגדרו מקרי קיצון משני הקצוות, כאותה הפרעה. כך קיבלנו כעסקת חבילה , ובאותה שקית, את האנורקסיה ואת הבולימיה, כהפרעות אכילה. היום יש מקצוע מכובד, העוסק בהפרעות בתקשורת. אודה ולא אבוש, בפעם הראשונה בה שמעתי את המושג, לא חשבתי אלא, על קורס לטכנאים, אשר יוכשרו לעלות על גגות הבתים, כדי לכוונן את אנטנות הטלביזיה, ולמנוע את פתיתי השלג שעל המסכים. התברר לי שלא כך הוא . המקצוע הזה הרבה יותר חיוני, ואמור להביא מזור לסובלים מהפרעות בתקשורת של האדם עם סביבתו. כך הרבה פחות אנשים במקומותינו סובלים מגמגום, ומתופעות דומות אחרות. מכה לא קלינית, אשר שינתה את התקשורת הבינאישית, ובעקיפין - את החיים עצמם, נקראת הפרעות האין-דיבור. פעם עוד אמרו - "דיברתי איתו" או בשפת השוק - "היה לי דיבור איתו", היום - מסמסים. וזה אומר מתמצתים. הוסיפו לזה את הבורות הנובעת מאי קריאת ספרים, וקיבלתם סוג חדש של אנשים מנוכרים, שכבר לא אומרים שלום, ולמעשה, כמעט ולא אומרים דבר. כך ובלי שנרגיש, חזרנו לשפה הדומה לאיתות ימאים או למורס, יש מי שעוד זוכרים את צפצופי הקו נקודה קו, ואת הצפצוף הארוך בסוף המשפט. למעשה הפכנו למנוכרים ללא קידומת, המתחילים הכל מהסוף, אין יותר משחק מקדים, רק להגיע לגמר, ומהר. הפכנו אדישים לזולת, וכלל לא איכפת לנו מה הוא הבין, ומה לא, שזה בכלל זבש"ו. קרדיט יוסי רנרט