אתר של עיתונאי ופובליציסט פיני זוהר
  www.pinizohar.022.co.il
פיני זוהר PINI ZOHAR
יום ד', ד’ בטבת תשע”ט
אפשר כבר לקבור, בעונת הפריחה של עבריינים ההופכים לעדי הגנה, מחפשים הנחקרים מליצי יושר, כדי להמתיק את הגלולה. כך היה, וכך גם יהיה, כי זו דרכו של עולם.
14:06 (28/12/17) כתב שטח כתב

גיליוטינה / יוסי רנרט 24.12.2017 אפשר כבר לקבור, בעונת הפריחה של עבריינים ההופכים לעדי הגנה, מחפשים הנחקרים מליצי יושר, כדי להמתיק את הגלולה. כך היה, וכך גם יהיה, כי זו דרכו של עולם. מספרים היו בערבות רוסיה הקפואות של הצאר, על רוכל יהודי שהיה מרחיק עם מרכולתו, גם אל הקהילות הנידחות ביותר, כדי למכור את סחורתו. בקהילה מנותקת אחת, הוא שמע בבית המדרש, על יהודי שהלך לעולמו, ולא קברו אותו. התברר שלא נמצאה מילה טובה אחת, לומר לזכותו של הנפטר, בטרם יורד אל הבור הקפוא. האורח לרגע התנדב לומר מילים לזכותו, וכך יצא מסע ההלוויה את בית העלמין הקפוא. האורח פתח ואמר - יהודי יקר החזיר נשמתו לבוראו, נכון, הוא מעולם לא עשה מעשה טוב אחד, אבל.... במקום ממנו אני בא, קברנו לאחרונה יהודי, שהיו לא כל החסרונות של הצדיק המונח כאן בבור, אלא שההוא הוסיף על אפס המעש של המנוח, והיה נוהג לא עלינו , להלוות כספים בריבית נשך.לאחר הדברים האלה, פתח הרב המקומי את פיו ואמר - מותר לקבור. ולמה נזכרתי שוב בסיפור הזה, כי גם היום יש בינינו רבים מספור, הרוצים רק לקבור. הבוקר נראו בטלביזיה, הנחקרים מספר אחת ומספר שתיים, מוקפים בעדר מלחכי פנכה מזויפים וזוממים. מחיאות הכפיים בהן התקבל נחקר מספר שתיים, מזכירים לי את הנימוק המפוקפק שהעלה אז בשלג, האורח לרגע, רק כדי להגיע למסקנה שאפשר כבר לקבור. מחיאות הכפיים המזוייפות, בביקורו הנלעג של נחקר מספר שתיים, מזכירות לי את הנשיקה שהיה מעניק הסנדק הסיציליאני למצחו של החייל שלו רגע לפני היריה בראשו. גם נחקר מספר אחת נקש על השולחן בחיוך רב משמעי. לנו לא נותר אלא לחכות לדבר השופטים . וכמו שאמר מנחם בגין, יש שופטים בירושלים. הוא רק לא ידע אז, מי יהיו הנאשמים, נוח בשלום על משכבך, צדיק. בהפגנת אלפים במוצאי שבת, צעד בשדרות רוטשילד מפגין פחדן, אשר נשא על כתפו, לא את צלב התליה של ישו, אלא דגם גדול של גיליוטינה. מהמקום בשדרה של האמת האמיצה, בו הכריז בן גוריון, על הקמת המדינה, וגם סוס הברונזה של דיזנגוף ניצב זקוף על רגליו, יצא מסע ההפגנה לאורך השדרה, והגיע אל מתחם התרבות וההצגה. כאן מהנים את הקהל בסמיכות ובהשלמה, יצירות מוסיקליות ועולמות הדמיון של אמנויות הבמה. שלא כמו התיאטרון, בו המסרים אמיצים ולעתים חדים, מסע פחדני זה של גיליוטינה בהכתף, המתחזה בפחדנות לקוצץ סיגרים, מזכירה יותר מכל, את מסע הארונות השחורים בכיכר ציון בירושלים. כאז כן עתה, איש מבין האלפים, לא עצר את הבושה. גם בסרט הזה כבר היינו,וכמו אז, נדמו אלפי המפגינים - לסמל העתיק של שלושת הקופים - אחד הקופים כיסה את פיו, השני את עיניו, והנותר, את אזניו. בהגיע הגיליוטינה אל סוף דרכה, הצליח הצלם של העיתון, להכניס לחלל העריפה, את העיגולים החלודים של מנשקה קדישמן צייר הכבשים. להבדיל מפסל המקור האלכסוני בכיכר התרבות, הדוקר את השמים ללא הססנות, כך המֵיצַג הפחדני של הגיליוטינה המתחסדת, דומה יותר לבומרנג, שהחטיא את מטרתו, ופגע במשלחו. וכבר היו לנו גם כאלה. הפחדן המסתתר מאחורי הבלוף של גיליוטינת הסיגרים, מזכיר לי את הסיפור על נסיעה ברכבת, בה ירק מישהו מבעד לחלון. משום המהירות, פגעה היריקה בפניו של נוסע , שהביט בנוף מבעד לחלון שאחריו. עוד בטרם ניגב הנוסע ההמום את פניו, הוא ניגש אל היורק הזר, ואמר - אם יש לך מה לומר, אמור לי בפנים, ולא דרך החלון. בעגה המקומית נקרא הדבר - דוגרי. וכאן אני נדחף ללא תור, בתירוץ - אני רק שאלה. אם העבריין המזוקן שחזר מן הבפנים, ישר למשרד הפנים, והוא קובע בעודו נחקר, מי יעשה מסחרו בשבת, ומי לא, אני שואל, אם פקחיו הדרוזים יפשטו על בתי הכנסת, המוכרים בשבת עליות לתורה, ויקנסו, או יסגרו אותם. עם מחוקקים כאלה, אינני מכבד את החוק, אני רק פועל על פיו. עם זאת, אני איש חופשי בארצי, ואינני חתום על קשר שתיקה סיציליאני, או קואליציוני. בן חורין אני. ואגב, אמרתי מזוקן, לא מזויין. אינני מתערב בנעשה בחדרי חרדים.קרדיט יוסי רנרט