אתר של עיתונאי ופובליציסט פיני זוהר
  www.pinizohar.022.co.il
פיני זוהר PINI ZOHAR
יום ש', יג’ בתשרי תשע”ט
שני מושגים אלה וההתייחסות אליהם, מלמדים לעתים על יותר מתכונה אחת, באופיו של האדם. חדי החושים אשר בינינו, מסוגלים להתרשם מזולתם במהירות מפתיעה, ואפילו מפליטת פה אחת.
00:29 (18/12/17) כתב שטח כתב

חצי הכוס, ואחריות אישית / יוסי רנרט 12.12.2017 שני מושגים אלה וההתייחסות אליהם, מלמדים לעתים על יותר מתכונה אחת, באופיו של האדם. חדי החושים אשר בינינו, מסוגלים להתרשם מזולתם במהירות מפתיעה, ואפילו מפליטת פה אחת. קחו למשל את תגובתם של אנשים שונים, המתבקשים להתייחס לידיעה, שרק מחצית מחייבי הגיוס, אכן משרתים בצה"ל. כמספר הנשאלים, כך מגוון התגובות. חלקם יקללו את המשתמטים, אחרים את המדינה, יש אשר יצדיקו, והיתר גם יפרטו את הסיבות. מאליו יובן, שהזקנים אשר לחמו כאן, יביעו צערם, ואחרים שלא, ימצאו תירוצים. למזלנו עוד יש בינינו די אנשים אחראים, אשר יעשו מעשה. השבוע סיפר לי איש מבוגר אחד, על דבר שהוא לא עשה בצעירותו. הוא לא זייף מסמך כדי להשתמט מהצבא, להיפך, הוא רצה לשרת כמו כולם, אבל.... בגלל גמגומו, לא גייסו אותו. חבריו התגייסו כולם, ורק הוא נדחה כמצורע. הפקיד בלשכת הגיוס טימא את הטופס שלו, בחותמת הפוגענית - תום שרות. בצר לו, חזר הנער אל ביתו, נעמד על חלון חדרו, וכמעט קפץ אל מותו. אמרתי כמעט, כי אחרת, איך הייתי יודע ? עברו שנים, וקלונו הוסר. ומי הם אשר הושיעו אותו במצוקתו? אני ניסיתי לנחש ולא הצלחתי, אתכם המאזינים אני לא אמתח, ואומר מיד - המחבלים. להלן ההסבר: לאחר השתלטות מחבלים על מלון סבוי בתל-אביב, הוחלט להקים יחידת מילואים, אשר תשמור על חוף הים בתל-אביב. אבל בלי אנשים אין יחידה, אז החלו מנערים את הקלסרים הישנים בלשכות הגיוס,המכילים את אלה אשר רצו להתגייס, אבל נדחו. כך הוזמן גם ידידנו זה לראיון, והוא שמח. הבחור, שכבר היה בעל משפחה, התגייס, עבר טירונות מקוצרת, ושירת שנים רבות כאיש מילואים. כך באה לידי ביטוי אחריותו האישית, וגם חצי הכוס הריקה, מולאה. יש מי שעוד זוכר את צמד הבדחנים באידיש, דז'יגאן ושומכר . הם שיחקו כצמד עוד לפני עלייתם ארצה, והופיעו על הבמות, כשני חצאים של אותה כוס. לאחר שנפרדו דרכיהם , חש דז'יגאן כחציו הבודד של השלם. באחת האנקדוטות המאוחרות, דימה השחקן את אשתו, למחצית השנייה של המשוואה, וסיפר לנו כך. - בבוקר חורפי אחד, כך דג'יגאן, קמתי מהמיטה עם נזלת וחום. אשתי שתחיה, הציעה שלא אלך לעבודה, מה היא מבינה ? שתיתי את התה שהיא הכינה לי, והסברתי לה בסבלנות, שאני מוכרח ללכת לעבודה. ראי אמרתי לה, כמה יהודים אנחנו כאן, את יודעת ? מיליון וחצי, מתוכם חצי, תינוקות וילדים, נכון ? כמה נשאר ? ואיפה החיילים, הזקנים , החולים, הנשים ההרות, הסטודנטים והחרדים, מי נשאר ? את ואני, אז מה, אני אשאר בבית, ואשלח אותך לעבודה במקומי ? קמתי והלכתי לעבודה. השבוע הלך לעולמו הרב הצדיק, אהרן לייב שטיינמן. מבלי להתייחס לשונאי הציונות, הנקראים - הפלג החרדי הליטאי, אקרא שנית את הקטע של דז'יגאן, והפעם באידיש ליטאית של הסבא הציוני שלי, ר' יוסי לוויאס מעיר התורה קלם אשר בליטא. הֵער אַ מעיינשֵׂה, אִין אַ וִינטֵערדיקן פְרִימארְגען, בִּין אִיך אוף גֵעשטַאנֵען א נאסער פוּן בֵּעט, מִיט הייכע פיבער, אוּן לוֹיפְנדִיק וואסֵער פוּן נוֹז. מַיין פרוֹי זאל לַאנג לֵעבְּען, האט מיר געבעטן, איך זאל בְּלַייבְּען אין דֵער הֵיים, אוּן נישְט גֵיין צוּ דֵער ארבֵּעט. וואס פארשטייט א אידענע, פון פאראנפארטליכקייט ? האב איך אויס געטרונקען דעם גלאז תה, וואס זי האט זיך באמיעט, און מיר אוֹן געגרעייט, און איך האב איר געגעבְּען צו פַארשטֵיין, אז איך מוז גיין צו דער ארבייט. גיבּ אַ קוק, האב איך איר געזוגט, וי פיל זֵענען מיר דו איר ישרוֹאל, אן דער האלבן מיליון ? גוּט. פון דעם גייט אראפ קינדער או שילער, וי פיל בלאייבט ? און וו זענען די סאלדאטען, די אלטע מענטשען, די שוואנגער פרואן, די סטודענטן און די חניוקעס, ווער איז געבליבן ? מי ביידע, נו, וועל איך דיר שיקען צו דער ארבעט ? האב איך זיך אוף געשטאנען, און געגאנגען צו דער ארבעט. ובעניין רבני ליטא הגאונים/ הצנועים, הם התנגדו לפויילע שטיק של החסידות,הם לא מכרו קמעות ולא הבטיחו ניסים. הם תמכו באגודות של חובבי ציון, בגאולת האדמה, ובחיי עבודה. אז אל תתבלבלו, יהדות ליטא לא הייתה פלג פרזיטי של עם ישראל. חבל רק, שרובה לא הצליח לעלות ארצה, לפני השואה הנוראה. קרדיט יוסי רנרט